גזר דין בתיק ת"פ 1224-09

1.         הנאשם, מר גיל בן משה גיא (להלן: "הנאשם") מפעיל עסק בשם "פיצוחי גיל" ברח' הנשיא 97' באשקלון (להלן: "העסק").

2.         בחודש מרץ 2009 הגישה המאשימה, מדינת ישראל (להלן: "המאשימה") כתב אישום בהליך שמספרו 1120/09 נגד הנאשם אשר עניינו אי ניהול פנקס עבודה, המתייחס לשניים מעובדיו, בחודשים מאי, יוני ויולי 2008.

3.         בחודש יוני 2009 הגישה המאשימה נגד הנאשם כתב אישום נוסף בהליך שמספרו 1224/09, המייחס לו שתי עבירות של איסור העבדה במנוחה שבועית בעסק ועבירה של איסור על בעל חנות לסחור בחנותו במנוחה שבועית.

4.         בהכרעת הדין מיום 20.6.2012 הורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

5.         במסגרת טיעוניה לעונש ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם את הקנסות המקסימליים בעבירות בהן הורשע הנאשם. בתמצית טענה המאשימה, כי החובה להרתיע מעסיקים מהפרת הוראות המחייבות מעסיק  לנהל פנקס עבודה והתכלית החברתית העומדת בייסוד איסור העסקה בימי מנוחה שבועית, דורשים את הטלת הקנס בשיעור המרבי.

6.         המאשימה הוסיפה, כי ההליך הפלילי הוגש בעקבות בקשה להישפט וכבר בעבר הוטל על הנאשם קנס מנהלי המתייחס להעסקת עובד בימי מנוחה שבועית; ובכך יש ללמד על הצורך למצות את הדין  עם הנאשם בעניינו בעבירות בהן הורשע.

7.         לטענת הנאשם העונש המבוקש איננו הולם את העבירה ואת תום הלב של הנאשם. לעניין זה טען ב"כ הנאשם, כי האחרון סבר בטעות ובתום לב כי איסור העסקה בשבת אינו חל בעניינו, ומכאן שהעסקתו שלו עצמו בעסק והעסקתם של העובדים מטעמו, איננה מבטאת כוונה לפגוע בערך החברתי הבא לביטוי בחוק שעות עבודה ומנוחה האוסר על העסקה בימי מנוחה שבועית.

            הנאשם הוסיף כי אין לבוא איתו בחשבון בעמידתו על זכותו להישפט, דבר שהוא בגדר זכות יסוד לכל נאשם, ובפרט לנאשם הסובר בתום לב כי לא עבר את העבירה המיוחסת לו על ידי המאשימה.

8.         ב"כ הנאשם עמד על מצוקתו האישית של הנאשם ועל העובדה כי מדובר ב"בעל עסק זעיר" והקנס המשמעותי המבוקש על ידי המאשימה, תוביל להתמוטטות הכלכלית של העסק וממילא תגרום להפסקת העסקתם של אותם עובדים המוצאים את פרנסתם בעסק אותו מפעיל הנאשם.

9.         העבירות נשוא כתבי האישום הן עבירות המנויות בתוספת לחוק העבירות המנהליות תשמ"ו-1985. אוסיף עוד, כי כתב האישום בתיק פלילי 1224/09 המייחס לנאשם עבירות של איסור העסקה במנוחה שבועית, הוא כתב אישום יזום בעקבות בקשת הנאשם להישפט.

10.       בנסיבות הללו, הקנס המנהלי שנקבע בחוק עבירות המנהליות משמש כנקודת הקצה לקולא בעת קביעת רף הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם. לעניין זה מבקש אני להפנות לסעיף 14 לחוק עבירות מנהליות, הקובע כי שיעור הקנס שיוטל על נאשם בעבירה בה דן חוק העבירות המנהליות בכתב אישום שהוגש בעקבות בקשה של נאשם להישפט, "לא יפחת משיעור הקנס"; אלא אם כן שוכנע בית הדין בקיומן של "נסיבות מיוחדות המצדיקות את הפחתתו".

11.       הפעלת בית עסק ביום המנוחה השבועית באה למכסם יתרון כלכלי של בעל העסק בהפעלתו, בסביבה חברתית שבה בתי עסק מתחרים אינם פעילים, בשל ההקפדה על האינטרס החברתי הבא לביטוי בחוק. מכאן כי הענישה בעבירה של איסור על עבודה במנוחה שבועית, חייבת לתת ביטוי לפן הכלכלי ולמנוע מבעל העסק את היתרון הכלכלי שיש בעבירה על החוק.

12.       העובדה כי אין מדובר בעבירה ראשונה של הנאשם, שהרי כבר בעבר הוטל עליו קנס על העסקה בימי מנוחה שבועית, מוסיפה חומרה לעבירות בהן הורשע הנאשם בענייננו.

13.       לצד זאת יש לשקול את העובדה כי מדובר בעסק כלכלי קטן וקנס משמעותי כמבוקש כאן, יש בו כדי לגרום להרס כלכלי של הנאשם.

14.       על רקע האמור לעיל ובשעה שהקנס המנהלי בעבירות של איסור על עבודה בימי מנוחה שבועית עומד על 25,000 ש"ח, הריני פוסק לנאשם קנס של 30,000 ש"ח על העבירות בהן הורשע בתיק פלילי 1124/09 (שתי העבירות של איסור העבדה במנוחה שבועית ועבירה של איסור על בעל חנות לסחור בחנותו במנוחה שבועית).

15.       כמצוין לעיל, הורשע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בתיק פלילי 1120/09, של אי ניהול רישום פנקס שעות עבודה, ביחס לחודשים מאי, יוני ויולי 2008 לשני עובדים שהועסקו על ידי הנאשם, נכון לאותה עת.

            לאור האמור לעיל, ביקשה המאשימה מבית הדין לחייב את הנאשם בקנס המקסימלי על "שש יחידות של עבירה" בסכום של 86,400 ש"ח.

16.       אפתח ואומר כי בכתב האישום לא יוחסו לנאשם שש עבירות נפרדות של עבירה על אי ניהול רישום פנקס שעות עבודה. מכאן שאין מקום במסגרת גזר הדין, להטיל על הנאשם את הקנס המקסימלי על "שש יחידות של עבירה".

17.       במאמר מוסגר אוסיף, כי מכוח סעיף 26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה הקנס המוטל על מעביד על העסקה שבניגוד לחוק (בענייננו העסקה ללא ניהול רישום פנקס שעות עבודה) היא על כל עובד; ומכאן שלכאורה ניתן לדרוש להטיל על הנאשם קנס מקסימלי על "שתי יחידות עבירה".